חייו

במשך דורות נדדו אבותיו של שוקן בין עיירות קטנות בפרובינציה הפרוסית פוזן (Posen), כיום חלק מפולין. סבו, אברהם, נולד וגדל בעיירה ושמה שוקן. בהמשך עבר לעיירה מרגונין, שם היה בעל מכולת קטנה. אביו של שוקן, יצחק, נולד בשנת 1838, והיה יהודי אדוק דובר יידיש. יצחק עבד למחייתו הדחוקה כחייט, וגוייס מספר פעמים לשרת בצבא הפרוסי. ליצחק ולאשתו חווה נולדו שישה ילדים, בהם ש״ז שוקן, בשנת 1877. כיוון שהתקשה לממן את לימודי ילדיו, נאלץ יצחק לשלחם לעבוד. שוקן התחיל לעבוד כשולייה בחנות טקסטיל בגיל 14, ממשיך בדרכם של אביו יצחק ושל אחיו הגדול שמעון.
לאורך השנים, יהודים רבים שביקשו לברוח מקשיי החיים בפוזן היגרו לאמריקה, לאוסטרליה, לאנגליה ולדרום אפריקה. איחוד פרוסיה וגרמניה בידי ביסמארק בשנת 1871 הביא לגל הגירה נוסף מקרב יהודי פוזן, הפעם לגרמניה, שם התקבלו המהגרים הטריים בכינוי הגנאי “אוסטיודן” (המונח היידי ל-“יהודים מן המזרח”). בין אלו היה גם ש״ז שוקן, שעבר לעיירה הגרמנית צוויקאו (Zwickau), בחבל סקסוניה. 

בשנת 1904 הצטרף שוקן לאחיו שמעון בניהול חנות כלבו מקומית, אותה הצליחו השניים לרכוש בשנת 1907. בשנת 1910 נישא שוקן ללילי (צרלינה) אהרמן בת העשרים מפרנקפורט.
על אף הרקע הצנוע וחיי העוני מהם הגיעו, הצליחו שני האחים שוקן לבנות את רשת חנויות הכלבו הרביעית בגודלה בגרמניה, שמנתה בשיאה 20 חנויות והעסיקה 6,000 עובדים. בשנת 1929 נהרג שמעון שוקן בתאונת דרכים, ושלמה-ש״ז שוקן הפך להיות מנהל החברה. לאורך השנים, שוקן מעולם לא שכח את שורשיו הצנועים כ- “אוסטיודן”. “יהודי פוזן”, כך אמר, “היו ניידים חברתית, סתגלנים, ושאפתנים”. במקום להיכנע להוריהם, למדינה או למסורת, היהודים המהגרים הללו היו נחושים לעצב את גורלם במו ידיהם. לימים, הם הפכו לעמוד השדרה העסקי והתרבותי של יהדות גרמניה.

בצוויקאו, נולדו לש״ז וללילי חמישה ילדים: גוסטב (גרשום), תאודור (טד), אווה (חווה), מיכה וגדעון. בניגוד למסורת הדתית-אורתודוקסית של הוריהם, אימצה משפחת שוקן אורח חיים יהודי-גרמני חילוני. יחד עם זאת, שוקן התעניין עמוקות בתרבות ובמסורת היהודיות. הוא תמך במלומדים יהודים רבים, ושכר את הסופר הנודע בזמנו נחום גלצר ללמד את ילדיו עברית. בשנת 1932 עברה משפחת שוקן מצוויקאו לווילה רחבת-ידיים בצלנדורף (Zehlendorf), פרבר אמיד של ברלין.

על רקע צמיחת הפאשיזם בגרמניה במהלך שנות השלושים, השתמש שוקן במשאביו הכלכליים ובכישרונו הניהולי כדי להקים בברלין את בית ההוצאה לאור היהודי הגדול במדינה, Schocken Verlag. ההוצאה התמחתה בפרסום יצירותיהם של סופרים שנדחו בידי מוציאים לאור ארים, ובהן מכלול יצירתו של פרנץ קפקא, שהוקע ע״י המשטר הנאצי. בנוסף, גילה שוקן והוציא לאור את יצירותיו של ש”י עגנון, שזכה לימים בפרס נובל לספרות.
שוקן הצטרף לתנועה הציונית בשנת 1911, ושימש כנציג בכיר בכמה כינוסים של הקונגרס הציוני באירופה. החזון שראה בפלשתינה-א”י מקום מקלט ליהודי אירופה הפך למציאות אישית בשנת 1933, כאשר שוקן אולץ למכור את רשת החנויות שהקים לתשלובת חברות נאציות, עבור שבריר משוויה הריאלי. ש״ז ולילי עזבו את גרמניה עם ילדיהם גדעון, חווה ומיכה, והפליגו לארץ ישראל. הבן תאודור (טד) נשאר מאחור, כדי לנהל את הוצאת הספרים שהמשיכה לתפקד בסיכון רב עד שנת 1938. הוא הצליח להימלט מגרמניה ברגע האחרון.
המשפחה עברה להתגורר בירושלים, שם קיבל שוקן את הצעתם של אלברט איינשטיין ושל חיים וייצמן לקחת על עצמו את ניהול האוניברסיטה העברית, שזה עתה הוקמה, כיו”ר הוועד המנהל. בשנת 1936 קנה שוקן עיתון קטן בשם הארץ, וחנך את ספריית שוקן בירושלים. בשנת 1939 השיק את הוצאת שוקן בתל אביב, ובשנת 1940 את Schocken Books בניו יורק.

Salman Schocken
שלמה זלמן שוקן

מאז עזיבתו את גרמניה בשנת 1933 ועד מותו בשנת 1959, נדד שוקן בין ישראל, אמריקה, ואירופה. הוא נפטר בעיירת הנופש פונטרסינה, בשוויץ, בגיל 82. הוא נמצא יושב בכורסא בחדר המלון שלו, ללא רוח חיים, ובידיו עותק נדיר של פאוסט, ספרו האהוב של גתה. על שידת מיטתו נמצא ספר אהוב נוסף – סיפורי רבי נחמן מאת מרטין בובר, בהוצאת שוקן הברלינאית. בחייו ובמותו, חבריו הקרובים ביותר של שוקן היו ספרים.

גדעון, תיאורדור, חווה, גוסטב ומיכה שוקן

ילדיו

בנו הבכור של שוקן, גרשום (גוסטב), ניהל את הוצאת שוקן ואת הארץ, אותו הפך לעיתון האיכותי והמשפיע בישראל. הבן טד (תאודור) עבר להתגורר בניו יורק, ושירת בצבא ארה״ב באירופה במלחמת העולם השנייה. הבת חווה עברה גם היא לניו יורק, שם ניהלה את Schocken Books יחד עם טד. הבן גדעון התנדב לצבא הבריטי, לחם במהלך מלחמת העולם השנייה בצפון אפריקה ובאיטליה, וסיים שירות בצה״ל בדרגת אלוף. הבן מיכה למד בארה״ב והפך לאחד ממהנדסי התעשייה וממנהלי המפעלים הראשונים בישראל.

גרשום (גוסטב) שוקן

Gershom (Gustav) Schocken

גרשום (גוסטב) שוקן נולד בשנת 1912 בצוויקאו, בנם הבכור של ש״ז ולילי שוקן. כשהיה בן 12 עברה המשפחה לברלין, שם חיו בבית מידות מרווח ברובע צלנדורף. גוסטב התחיל את לימודיו הגבוהים בשנת 1932 באוניברסיטת היידלברג. הוא הספיק ללמוד שנה אחת בלבד. בשנת 1933, על רקע עליית היטלר לשלטון, עבר גוסטב עם משפחתו לפלשתינה-א”י, שם נודע בשמו העברי, גרשום.
בשנת 1935 החל גרשום את לימודיו ב- London School of Economics, שם פגש את אשתו לעתיד, שולמית (שולה) פרסיץ. עם החלטתם להינשא הורה לו אביו להתחיל לעבוד, כי לא ייתכן שגבר נשוי לא יוכל לפרנס את משפחתו. גרשום הפסיק את לימודיו הגבוהים, שב לתל אביב, ונשא את שולמית לאישה בשנת 1936. לאחר תקופה קצרה בה עבד בבנק אנגלו-פלשתינה (כיום בנק לאומי), הוא נסע לארה״ב, שם למד מקרוב את תעשיית העיתונות האמריקאית. עם שובו לארץ מונה להיות העורך הראשי של עיתון “הארץ” ולמנהלה של הוצאת שוקן בתל אביב.

לגרשום ולשולמית נולדו שלושה ילדים: רחלי (1942), כיום מנהלת הוצאת שוקן, עמוס (1944), המוציא לאור של עיתון הארץ, והלל (1947), אדריכל. גרשום ושולמית נפרדו בשנות ה-60, אולם הזוג מעולם לא התגרש רשמית. עד פטירתו בשנת 1990 חי גרשום עם בת זוגתו יהודית יונה.

תחת הנהגתו ארוכת השנים כמוציא לאור וכעורך ראשי (1990-1939), הפך ״הארץ״ לעיתון מודרני ומתוחכם. כיום, עיתון ״הארץ״ הוא מופת של ערכים ליברליים, זירה שוקקת לדיונים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים, והעיתון הישראלי המצוטט ביותר בתקשורת הבינלאומית.

בין השנים 1959-1955 כיהן גרשום כחבר כנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית. כמו כן פרסם ספר שירה, “שירים לעת מצוא”, תחת שם העט רוברט פוזן. אף שהיה אדם עסוק מאוד, ילדיו זוכרים בחיבה את ערבי יום שישי, לאחר ארוחת הערב, עת קרא להם בספרייתו מסיפורי התנ”ך וקלאסיקות דוגמת מעשיות האחים גרים, אותן תרגם סימולטנית מגרמנית לעברית. כמו כן חשף גרשום את ילדיו לספרי האמנות הרבים שהחזיק בספרייתו הגדולה, בה התנגנה בשבתות מוזיקה קלאסית. בנוסף, שיתף את ילדיו בידע הנרחב שלו במהלך טיוליהם בישראל ובחו”ל. באחד הטיולים העניק להם חוויה בלתי נשכחת כשטיפסו על גבעת האקרופוליס באתונה ברגל – שלוש פעמים ביום אחד – כדי לחוות ממקור ראשון את השינוי במראה האתר לפי תנאי אור השמש המשתנים. זכורים לטובה גם ביקור מקיף במוזיאון הוותיקן – גרשום בראש, ושלושה ילדים נגררים מאחור, ורכיבות אופניים ארוכות בגליל המערבי, כמו גם סיורים רבים באתרי ארכיאולוגיה ברחבי ישראל.

תיאודור (טד) שוקן

Theodore (Ted) Schocken

תיאודור (טד) שוקן, בנם השני של לילי וש״ז שוקן, נולד בצוויקאו בשנת 1914. הוא הפסיק את לימודיו בבית ספר תיכון בגיל 16, ועבר ללמוד עם מורה פרטי ובבית ספר לעסקים. בשנת 1931 החל לעבוד ברשת החנויות המשפחתית. כשהמשפחה עזבה את גרמניה בשנת 1933, נשאר טד מאחור. בגיל עשרים הוא הפך למנהל בפועל של כל חנויות הרשת, יחד עם בן הדוד גיאורג שפירו. בשנת 1937 עזב לפלשתינה-א”י, ומשם היגר לארה״ב.

אף שלא סיים תיכון או תואר ראשון, התקבל טד לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת הרוארד. הוא קיבל תואר MBA בשנת 1940, ועבר להתגורר בשיקאגו, שם עבד משך שנתיים בחברת Sears, Roebuck and Company. בשנת 1942 נשא לאישה את דורה לנדאואר, אותה הכיר שנים קודם לכן, בגרמניה. לאחר שקיבל אזרחות אמריקאית התגייס טד לצבא ארה״ב, הוכשר כקצין מודיעין, ושירת בצפון אפריקה ובאירופה. עם תום המלחמה עברו טד ודורה לניו יורק, שם נולדו להם שלוש בנות: מרים (1945), נעמי (1946), ואווה (1949).

טד התחיל לעבוד עם אביו ב- Schocken Books, אך התקשה להתמודד עם התנהלותו הסמכותנית של שוקן. בשנת 1952 עזב את עסקי ההוצאה והקים שתי חנויות אופנה בעיירות פוקיפסי ויונקרס, הסמוכות לניו יורק. לאחר פטירת שוקן האב בשנת 1959 הפך טד למנהל Schocken Books, יחד עם גיסו הרצל רום. השנים בהן עבד בעסק המשפחתי, במהלכן הפיח רוח חדשה בפעילותו, היו המספקות בחייו. הוא נפטר בשנת 1975.

טד חש אהבה עמוקה לספרות ולשירה. הוא נהנה לעשות סקי, לרכוב על סוסים, לשחות, ובשנותיו המאוחרות אף לתרגל יוגה. הוא היה אדם נעים הליכות, שָלֵו ונגיש, שלא ניחן בעקשנות ובריחוק של אביו. הוא נהנה בחברת ילדיו, והיה איש משפחה נאמן. הוא סיפק תמיכה כספית ורגשית לדודניו קשי היום שנמלטו מגרמניה, והיה אהוב מאוד על אחיו ואחיותו, בנותיו וחבריו.

חווה שוקן

Chawa Schocken

חווה (אווה), בתם היחידה של ש״ז ולילי שוקן, נולדה בשנת 1918 בעיר צוויקאו, שם גדלה עד שעברה עם משפחתה לברלין, ובהמשך לירושלים. לאחר לימודים בירושלים ובאנגליה היא עברה להתגורר בניו יורק, שם המשיכה את לימודיה בבנק סטריט קולג’ ובאוניברסיטת קולומביה. היא קיבלה תואר שני בחינוך מהסיטי קולג’ של ניו יורק.

בשנת 1941 נישאה חווה להרצל רום, אמן בוגר הארוארד, עימו נולדו לה ארבעה ילדים: נתן, דוד, דן, ואביגיל. לאחר מות האח טד, לקח על עצמו הרצל רום את ניהול Schocken Books בניו יורק. הוא הרחיב את עסקי ההוצאה באופן משמעותי, ויזם את פרסומם החלוצי של מהדורות כריכה רכה באיכות גבוהה ובמגוון רחב של נושאים. חווה הצטרפה להוצאה כעורכת, ובהמשך כנשיאה. היא הוסיפה לקטלוג ספרים פורצי דרך בתיאוריה ובפרקטיקה של החינוך, בלימודי מגדר, בהתפתחות הילד, ובפסיכולוגיה. באמצע שנות הששים היא פרסמה מחדש את יצירותיה של מריה מונטסורי, שנשכחו זה מכבר, ובכך הקימה תרומה חשובה לתחיית הפדגוגיה של מונטסורי ולתפוצתם המהירה של בתי ספר הדוגלים בשיטתה בארה״ב וברחבי העולם.

לאחר פטירתו של הרצל רום בשנת 1965, נישאה חווה ליוליוס גלזר, והפכה אם-חורגת לבנותיו סו-אן ודבי. לאחר שחווה נפטרה בשנת 1982, ניהלו אתSchocken Books יוליוס גלזר, ולאחר מכן בנה של חווה, דייויד רום, ואחייניתו, מרים שוקן. בשנת 1987 נמכרה ההוצאה לתשלובת המדיה רנדום האוס.
חווה אהבה מאוד את הקייצים שבילתה עם משפחתה בבית הקיץ בקרנברי איילנד שבמדינת מיין. היא נהנתה לאפות לחמים ועוגות, לקטוף ולשמר חמוציות ואוכמניות, לארח קרובים וחברים, ולהירגע בכורסא שלה, ביַרְכָּתַי המטבח. חווה הייתה מפורסמת בקרב המשפחה בחלות הטעימות שנהגה לאפות, לפי מתכון שקיבלה מאימהּ, לכבוד סעודות יום ששי. היא הייתה אהובה מאוד על ארבעת אחיה, וזכרה ממשיך לפעום בלבבות ארבעת ילדיה.

גדעון שוקן

Gidon Schocken

גדעון (וולטר) שוקן נולד ללילי ולש״ז שוקן בגרמניה בשנת 1919, ובהיותו בן 15 עבר עם משפחתו לפלשתינה-א”י. הוא נקלט בבית ספר גימנסיה רחביה בירושלים, שם פגש את אשתו לעתיד, דבורה כהן. בן 17 הצטרף גדעון להגנה, ארגון מחתרת שביקש למוטט את שלטון המנדט הבריטי בארץ-ישראל ולהשיג עצמאות לאומית לעם היהודי. מערכה זו הסתיימה בשנת 1949, עם ניצחון היישוב היהודי במלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל.

במקביל לפעילותו המחתרתית, במסגרתה עבר קורס מפקדי מחלקות ומונה לקצין, למד גדעון לימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1938 הוא התחיל לימודי תואר ראשון באוניברסיטת אוקספורד. כשמלחמת העולם השנייה פרצה כשנה לאחר מכן, הוא עזב את לימודיו והתנדב לצבא הבריטי. הוא שירת בבריגדה היהודית, ולחם בצפון אפריקה ובאיטליה. לאחר שמונה שנות שירות השתחרר מהצבא הבריטי בשנת 1946, בדרגת מייג’ור (רב סרן).

במהלך מלחמת העולם השנייה ביקר גדעון בירושלים מספר פעמים, ובאחת מהן נשא לאישה את דבורה. בביקור אחר פגש לראשונה את בתו הבכורה יעל, והיא כבר בת שנתיים. עם תום המלחמה עברו גדעון, דבורה ויעל לניו יורק, שם סייע גדעון לאביו בהקמת הוצאת הספרים החדשה Schocken Books. לאחר ששימש מנכ״ל ההוצאה לזמן קצר, חזר גדעון לישראל עם משפחתו והצטרף אל צבא ההגנה לישראל. בתפקידו האחרון היה ראש אגף כח אדם (אכ״א), בדרגת אלוף, תחת הרמטכ״ל משה דיין.
במהלך שירותו הצבאי תכנן והקים גדעון את התשתית שמאפשרת לצה”ל לפעול במתכונתו הנוכחית: צבא חובה קטן, המסתמך על כוחות מילואים גדולים שניתן לגייס ולנייד בעת מלחמה. ניסיונו הצבאי הייחודי, ששילב כישורים של לוחם מחתרת וקצין בצבא הבריטי, היה בעל ערך רב לבניית צבא ההגנה לישראל. לאחר שפרש מצה״ל בשנת 1961, שימש גדעון כממונה על הביקורת על מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה. בהמשך הצטרף לבנק לאומי, שם כיהן כחבר דירקטוריון.

גדעון היה צלם וצייר מחונן, שעיצב את הכריכות הראשונות למהדורות ספריו של פרנץ קפקא בשפה האנגלית. בנוסף, עיצב צעיפי בטיק יפיפיים לאשתו ולבנותיו. אף שמעולם לא השלים תואר אקדמי, גדעון היה מומחה בקלאסיקה ובשירה אנגלית. בשלב מסוים לקח שבתון בן שנה אותו הקדיש לקריאת הספר Finnegan’s Wake מאת ג’יימס ג’ויס. כאמן בנפשו, גדעון הרגיש תמיד זר למסגרות הצבאיות והעסקיות בהן מצא את עצמו, עקב נסיבות חייו. הוא נפטר בן 61, בשנת 1981.

גדעון ואשתו דבורה היו אספני אמנות נלהבים. כמו כן שימשו מנטורים לאמנים ישראלים צעירים רבים, כמו גם לאמן הבינלאומי ברנרד רדר (Bernard Reder). כשפתחה דבורה גלריה לאמנות בתל אביב, גדעון תמך בה בהתלהבות, ועיצב את סמליל הגלריה. לימים הייתה דבורה אחת ממקימות מוזיאון הרצליה לאומנות עכשווית, ומוזיאון ינקו דאדא בכפר האמנים בעין הוד. כמו כן שימשה כאוצרת הראשונה של מוזיאון הרצליה, והקימה את אוסף האמנות הנרחב של המרכז הבינתחומי. לגדעון ולדבורה נולדו שתי בנות: יעל מירון (1975-1943) ותמר טופז (1992-1947). בנם, שמעון שוקן (נולד בשנת 1954), הוא פרופסור למדעי המחשב.

מיכה שוקן

Micha Schocken

מיכה יוסף שוקן היה החמישי והצעיר בילדיהם של לילי וש״ז שוקן. הוא נקרא על שמו של הסופר היהודי מיכה יוסף ברדיצ’בסקי. מיכה נולד בצוויקאו, בשנת 1923. הוא עבר לפלשתינה-א”י יחד עם הוריו ביום הולדתו ה-11, בשנת 1934. בירושלים למד בבית ספר יסודי שהוקם על ידי יהודי-גרמני בשם ד”ר יוסף מנצ’ל, ובהמשך בגימנסיה רחביה.

בשנת 1940 עבר מיכה עם הוריו לארה״ב, שם הקים אביו את הוצאת הספרים Schocken Books. מיכה השלים את לימודי התיכון באוונסטון, אילינוי, והמשיך ללימודים גבוהים באוניברסיטת Purdue. הוא סיים את לימודיו בשנת 1945 עם תואר בהנדסת תעשייה.

עם שובו לישראל, היה מיכה לאחד מראשוני מהנדסי התעשייה והניהול במדינה הצעירה. לאורך שנות הקריירה שלו כיהן בתפקידי מפתח בשורה של מיזמי תעשייה מרכזיים: מנהל התפעול במחלקת הדפוס של עיתון הארץ, מנהל התפעול של אתא, מפעל הטקסטיל הגדול בישראל, מנכ”ל-שותף של מפעלי נייר אמריקאיים-ישראליים, ומנכ”ל-שותף של מג״מ, מפעלי גומי מאוחדים. מיכה הכניס לשימוש תהליכי תיעוש מתקדמים, שידרג מפעלים, והיה פעיל מרכזי בהתאחדות התעשיינים הישראלית ובאיגוד יצרני הפלסטיק והגומי במדינה. כמהנדס מוביל, נבחר לייצג את ישראל במשלחות רבות למדינות אירופה ולארה״ב.

בשנת 1950 נשא מיכה לאישה את שולמית פייגנברג, ולזוג נולדו שתי בנות: נועה ובקי. על רקע אובדן שמיעה תורשתי מממנו סבלו מיכה ובנותיו, כיהן מיכה בוועד המנהל של “בית מיח”א”, מוסד ללקויי שמיעה ולילדים חרשים. בעזרת כישורי ההנדסה שלו, המציא מיכה טכנולוגיות הנגשה חדשניות עבור מוגבלי שמיעה.

מיכה היה אדם נחבא אל הכלים, מופנם וטוב לב. הוא לקח על עצמו את הטיפול בבני משפחת שוקן המורחבת שנזקקו לסעד כזה או אחר. הוא היה צייר חובב ואיש כפיים, ונהנה לשפץ ולתקן את מכוניתו ואת ביתו. בנוסף, הייתה לו חולשה להמצאות ולפטנטים. במיוחד חיבב את המחשבון שלו, תוצרת חברת HP – מן הראשונים בישראל. מותו בטרם עת, בגיל 58, הותיר את משפחתו המומה וכואבת.

ציר הזמן

  • Schocken's birth house in Margonin

    1877

    נולד בעיירה מרגונין שבמחוז פוזן של קיסרות פרוסיה, כיום בפולין.
  • 1891

    בגיל 14, מתחיל לעבוד כשוליה בכפר זאמוצ'ין.
  • 1895

    עובר לעבוד בבית מסחר סיטונאי בעייריה גניזן.
  • 1898

    עובר לברלין, ממשיך לעבוד בעסקי סיטונאות.
  • 1900

    עובר ללייפציג, עובד בחברת טקסטיל כאיש מכירות מדלת לדלת.
  • 1901

    עובר לצוויקאו, ומצטרף לאחיו שמעון שוקן בניהול חנות הכלבו של חברת "האחים אורי".
  • 1904

    יחד עם שמעון, מקים חנות כלבו בצוויקאו, בבעלות השניים.

  • 1907

    קונה את בית המסחר של "האחים אורי" ומקים מרכז הפצה משותף לשתי החנויות.

  • Lilli Schocken

    1910

    נושא לאישה את לילי (צרלינה) אהרמן בת העשרים מפרנקפורט.

  • Theodore Herzl

    1911

    מצטרף לתנועה הציונית.
  • 1914

    מרחיב את רשת חנויות הכלבו ״שוקן״ לעיירות מייסן, פראנקנברג, ופלאניץ. הרשת מונה תשע חנויות.

  • 1915

    פוגש לראשונה את הסופר העברי ש"י עגנון.

  • 1917

    תומך במגזין הספרותי "היהודי" (Der Jude) בעריכת מרטין בובר.

  • 1921

    מסעו הראשון לפלשתינה-א"י, בהזמנת ארתור רופין.

  • Erich Mendelsohn (1887- 1953) Photographer: Unknown

    1922

    פוגש לראשונה את האדריכל אריך מנדלסון.

  • 1925

    מסעו השני לפלשתינה-א"י; מוזמן לטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים.
  • 1928

    רוכש אוסף כתבי יד נדיר שכולל 3,000 יצירות שירה עברית שהתגלו בעליית הגג של בית הכנסת הנטוש "בן עזרא" בקהיר. האוסף נקרא ״גניזת קהיר״.

  • 1930

    פותח חנויות כלבו נוספות בנירנברג (1926), שטוטגרט (1928), וקמניץ (1930).

  • 1931

    מקים בברלין את הוצאת הספרים Schocken Verlag.

  • 1931

    פותח חנות כלבו בברלין. רשת חנויות הכלבו "שוקן" היא הרביעית בגודלה בגרמניה.

  • 1933

    נאלץ למכור את רשת חנויות שוקן תמורת ערך זניח, בלחץ המשטר הנאצי.

  • The Hebrew University

    1934

    עוזב את גרמניה ועובר להתגורר בירושלים; נבחר לתפקיד יו"ר הוועד הפועל של האוניברסיטה העברית.

  • 1936

    רוכש את "הארץ", עיתון תל אביבי קטן; חונך את ספריית שוקן בירושלים.

  • 1939

    מקים את בית ההוצאה לאור "הוצאת שוקן" בתל אביב.

  • 1940

    עובר להתגורר בארה״ב.

  • 1945

    מקים את הוצאת הספרים Schocken Books בניו יורק.

  • 1949

    מצליח להשיב את בעלותו על מספר חנויות כלבו שהוחרמו ע״י הנאצים, הממוקמות בגרמניה המערבית.

  • 1953

    מוכר את חנויות הכלבו שבגרמניה המערבית.

  • 1957

    לאחר משא ומתן, מקבל את "מחזור נירנברג" כחלק מחבילת פיצויים עבור הפסדיו במהלך שנות השלטון הנאצי.

  • 1959

    נפטר בשנתו, בן 82, במהלך חופשה בשוויץ.

תמונות של שלמה זלמן שוקן